<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"ו</h1>
<h2>דף נו.</h2>
ועקר הכונה הוא בפסוק ראשון, כדגרסינן בפרק היה קורא תנו רבנן. שמע ישראל וגו' (דברים ו, ד), עד כאן כונת הלב, דברי רבי מאיר. אמר רבא. הלכה כרבי מאיר. רוצה לומר, שהכונה החזקה והמובדלת מכל עיון היא בפסוק ראשון, אבל לכתחלה יכוף לבו לכון בכלה וזהו מצוה מן המבחר. ולפי שהפסוק הראשון צריך לכון בו יותר, על כן נהגו לאומרו בקול רם לחזק הכונה. וגם בו צריך עמידה לדברי הכל. ויש אומרים. אף בפרשה ראשונה, עד 'על לבבך'. וצריך להאריך בדל"ת ד'אחד' שעור שיכון בו. הקדוש ברוך הוא יחיד ומולך בארבע רוחות העולם ולמעלה ולמטה, כדגרסינן בראש פרק היה קורא. תניא, סמכוס בן יוסף אומר. כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב. ובדל"ת. אמר רב אשי. ובלבד שלא יחטף בחי"ת. ולימא בתריה, בחשאי, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', כדגרסינן בסוף פרק מקום שנהגו. דרש רבי שמעון בן פזי. ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם וגו' ראובן בכרי אתה וגו' (בראשית מ"ט, א'—ג'), בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר. שמא יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו. 'שמע ישראל' וגו', וכשם שאין בלבבך אלא אחד, כך אין בלבבנו אלא אחד. באותה שעה פתח ואמר. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן: היכי נעביד, נימריה לא אמריה משה, לא נימריה הא אמריה יעקב, התקינו, שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק דבי רבי אמי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה, תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי. על כן נוהגין לאמרו בחשאי, אפילו במקום שנוהגין לאמרה כלה בקול רם. ויש נוהגין לקרותה כלה בחשאי, כדי שלא יבטל כל אחד כונתו בשמוע דברי חברו. ואותם שנוהגין לקרות כלה בקול רם, הוא כדי שישמיעוה לאזניהם ויכונו בה יותר. וכל אדם יבחר בה הדרך שיוכל לכון בה. ואם יקראנה בחשאי ידקדק להשמיעה לאזניו, ואף על פי שאמרו בפרק היה קורא (ברכות ט"ו, ב'). הלכה כדברי שניהם להקל, שאם לא השמיע לאזנו יצא ואם לא דקדק באותיותיה יצא, דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה לא. לפיכך הרוצה לבחר הדרך הישרה יכון בכלה.
